מכירים את הריח הזה של החלות של הגן?
יום שישי, הרחוב בבר מתחיל להתרוקן מאנשים.. אבל אז כל הילדודס יוצאים מהגנים וריח של שבת ממלא את הרחוב?
אז את הריח הזה אני לא אשכח לעולם! ולכן החלטתי לשחזר את החלות של לאה הסייעת שלי בגן פעמון.

הידעתם?
הבר הראשון של הבעלים של לנדוור נקרא רוזה פארקס והוא נמצא בדיזנגוף.
למרות שהרבה חושבים שמקור השם מגיע מהמילה רוגלך, מקור השם האמיתי מגיע מילוב המילים- רוגלך ורוזה- רוזלך
בקיצור המאפה הזה הפך להיות סמל שאין אחד בארץ היום שלא מכיר, אין בלוגר שלא צילם אי פעם מתכון בגירסא משלו והנה הגיע תורי

החלטתי לקחת את הקינוח האהוב עלי- הכנאפה ולהכניס אותו לעוד קינוח שמאוד אהוב עלי לאחרונה- שמרים.
ביחד זה שילוב וואו.. במיוחד הקדאיף שמכניס קראנצ’יות כיפית לכל הסיפור הזה.

ספינג’ מבחינתי זה הבית של סבתא. זה כל הדודות עומדות סביב השמן וכל אחת בוזקת לשמן כמה חתיכות שמנמנות של ספינג’ים עננים כאלה שמסמנים סיבה למסיבה.
להבדיל מהסופגניה המסורתית, ספינג’ אצלנו בבית תוכלו לראות כמעט בכל אירוע מיוחד. החל משמחה גדולה ועד לכל חג.
אני מתה על המתכון הזה קודם כל כי הוא הכי מזכיר לי את הבית של סבתא, למרות שאם תבדקו טוב תגלו שכל הסבתות המרוקאיות משתמשות כנראה באותו מתכון. אין פה קסם פשוט מדובר בבצק נורא דביק שיוצא מהשמן שמנמן ואוורירי מאוד. יש כאלה שיצפו אותו בסוכר וכאלה שיעדיפו סירופ דבש. אם תשאלו אותי ספינג’ אצלנו בבית זה עם סוכר.